כשחיים במשותף עם בן או בת זוג, כל החלטה שאחד עושה, משפיעה על השני, וזה תקף להחלטות כלכליות וגם לאחרות. זה חלק מהקטע הזה של זוגיות ומגורים משותפים. כשמביאים ילדים לעולם, העניין הזה הופך למשמעותי יותר.
אבל מה לעשות, שלא כולם אוהבים "להתעסק" עם כסף באותה המידה? יש כאלה שזה מלחיץ אותם, משעמם אותם, ומעדיפים להתרחק מהשיח על זה כמו מאש. ויש כאלה שדווקא הדיבור על הכסף, ההתעסקות בו, החשיבה עליו ועל העתיד מייצרים אצלם רגיעה.
המצב הזה מושך אוטומטית לכך שרק אחד מבני הזוג יהיה אחראי על ההתעסקות עם הכסף, והשני – נשאר בערפל. בהרבה מקרים זה קורה אפילו בלי שהיה על זה שיח מקדים, מן תנועה טבעית של ההתנהלות, כמו של הרבה משימות אחרות בבית.
אז מה בעצם קורה כשרק אחד מבני הזוג שולט בעניינים הכלכליים והשני לא?
תלוי.
קודם כל, חשוב לומר שזה מדהים שאתם סומכים אחד על השניה, אבל דיבור על כסף מוכרח להיות דיבור זוגי. כמו שאני רואה את זה, זה בסדר שכל אחד מבני הזוג יקח אחריות על נושאים שבאים לו יותר בקלות, אבל האחריות אינה בלעדית. אנחנו הרי מנהלים משק בית משותף ולכן כל החלטה כלכלית מוכרחה להיות משותפת.
אז לצורך העניין, אם אחד מכם מרגיש יותר בנוח עם כסף, זה בסדר שהוא יהיה זה שיבדוק, יחקור, יחשוב על פתרונות. אבל אז צריכה להתקיים שיחה בה צד אחד מעדכן את הצד השני, שואל לדעתו הכנה, עושה איתו סיעור מוחות והכי חשוב – את ההחלטה מקבלים ביחד. החלטות כלכליות חייבות להיות מקובלות על שני הצדדים.
דבר נוסף שחשוב לשים פה על השולחן זה את החוזה הזוגי בינכם. כלומר, את ההסכם שעשיתם בינכם כשהחלטתם לחיות כזוג. אם עד היום לא דיברתם על חלוקת התפקידים בכל מה שקשור לכלכלת המשפחה, ופשוט זרמתם – אני מציעה לכם לעשות את זה עכשיו.
אני אסביר.
יש חשיבות מאוד גדולה לתחושות שכל אחד מכם חי איתן. בזוגיות, כדאי שנכבד אחד את השניה ונעבוד בסינרגיה.
במילים פשוטות,
אם לי יותר קל עם כסף ואוטומטית אני מטפלת בנושאים הכלכליים, מבלי שסיכמנו את זה, אני עלולה לחשוב שלא אכפת לו. אני אתחיל מלחשוב שלא אכפת לו מהכסף, ומהר מאוד זה יכול להגיע ל"לא אכפת לו ממני". כי בינינו, מי רוצה להרגיש שהוא לבד כשבעצם הוא אמור להיות ביחד? והתחושה הזאת של "לבד", שהכל מונח על הכתפיים שלי, היא תחושה לא פשוטה, וצריך להכיר בה ולדבר עליה.
וגם אם סיכמנו את זה מתישהו, זה לא אומר שכך זה יהיה כל החיים.
חוזה זוגי זה כמו תוכנה שדורשת עדכוני גרסה. בלי עדכוני הגרסה היא פשוט תתחיל לקרטע, בהתחלה בדברים פשוטים ו"קטנים", כביכול, ובהמשך בדברים יותר משמעותיים.
אז איך עושים עדכוני גרסה לחוזה הזוגי הכלכלי?
קובעים דייט (כן, אפשר גם בבית), מכינים קפה או כוס שתיה אחרת ומתיישבים ברוגע לדבר על זה. מספרים אחד לשניה איך אתם מרגישים עם חלוקת התפקידים הנוכחית, מה חסר לכם, מה עובד לכם ואיפה אתם רואים מקום לשינוי. מקשיבים לצד השני כשהוא מספר את החלק שלו.
נמצאים שם בנוכחות מלאה אחד עבור השניה.
קל? לא בטוח. מאוד תלוי כמה זמן לא עשיתם את זה וכמה משקעים יש שם, כי כסף מפגיש אותנו עם הרגשות הכי עמוקים שלנו.
אבל תזכרו את זה: בסופו של יום, מה אנחנו בסך הכל רוצים? לחיות בטוב עם האהובים שלנו, בלי דאגות, בלי עניינים, ועם נטפליקס.